תוציא את המוח שים מחשב ובוא נגמור עם זה
נראה שהאינטליגנציה המלאכותית (AI) בדרך להשתלט על בתי הספר שלנו ואני אומר לזה: "קאט דה בולשיט!"
באמצע כיתה ג' אחרי בוחן פתע שהמורה דינה עשתה לילדים היא הוציאה מהמגירה שלה מכשיר קטן עם מסך וכפתורים שהילדים לא הכירו.
"טוב ילדים, אני רוצה שתכירו את המחשבון".
"וואו" ענו כל הילדים.
"מה עושים עם זה?" שאלה רונית.
"עם המכשיר הזה אנחנו יכולים לעשות תוך שניה כל שאלה של חיבור, חיסור, כפל וחילוק".
"What the fuck?" צעק דני מהקצה השני של הכיתה (דני הוא עולה חדש מארה"ב).
"את רוצה להגיד לי שכל הזמן הזה הוא היה במגירה שלך?"
"אהה.. כן". אמרה המורה דינה קצת נבוכה.
"כל השנים הללו נתת לנו לעשות את החישובים הללו לבד, היינו בטוחים שאנחנו מקבלים כלים לחיים, שאנחנו משקיעים בתחום שישרת אותנו לעולם האמתי ועכשיו את רוצה להגיד לי שסתם בזבזנו את שלושת השנים האחרונות בזה? ערימות של דפי תרגול אני שומר בבית..."
המורה דינה לא ידעה מה להגיד.
"טוב" דני ניסה להרגיע את עצמו בקול רם. "לפחות אנחנו יודעים לחשב אחוזים לבד, זה המחשבון בטוח לא יודע.."
"דני, האמת ש..."
אז מה יותר חשוב: IQ או EQ?
לא אחת אני אוהב להתחיל את הסדנאות שלי עם השאלה:
מה יותר חשוב היום?
IQ – מנת המשכל, נמדדת לרוב במבחנים לוגים ומתמטיים.
או
EQ – היכולת של אדם לזהות, להעריך ולנהל את הרגשות שלו ואת רגשות האחרים.
מה אתם חושבים?
לפני שבועיים שאלתי את השאלה הזו בקורס מדריכי אומנויות לחימה ושמעתי כמה תשובות: אחד ענה לי שאינטליגנציה חשובה יותר בגלל שהרבה יותר קריטי שאנשים יהיו חכמים ויפתחו דברים חשובים. אחר אמר שיותר חשוב להיות מסוגלים לעבוד בצוות ועלו עוד שלל תשובות מסקרנות.
אולי נוכל להבין יותר אם נבין מה רוצים מאתנו במקומות עבודה?
אז מה שואלים בראיונות עבודה?
עברו כבר הימים שבהם השאלה הכי מפחידה בראיון עבודה היתה: "ספר לי על החוזקות והחולשות שלך.." בעולם החדש שואלים דברים אחרים, אז בואו נראה מה המקצוענים באמת בודקים.
PayPal: "ספר על משהו אמיתי שכמעט אף אחד לא מסכים איתך עליו" פיטר ת'ייל מייסד שותף חושב שהמבחן הזה בוחן אומץ לבטא דעות וחשיבה מקורית.
Google: "כיצד תרוויחו כסף מדוכן גלידה בסנטרל פארק?" כאן רוצים לבדוק עם חוסר בהירות בזמן לחץ.
LInkdin: מכווינים אותך ללוח מחיק ושואלים אותך "מהו הדבר שמלהיב אותך ביותר? בבקשה שרטט לי את התהליך על הלוח" זהו מצב לא רגיל שמשאיר הרבה מקום לחופש וספונטניות.
כמו שאתם רואים, מקומות העבודה התחרותיים ביותר, המובילים ביותר בשוק מחפשים דברים ששמים דגש הרבה יותר גדול על האינטליגנציה הרגשית, יכולת המצאה, התמודדות עם מצבי לחץ, לא סתם אני חושב שאלו הדברים שאנחנו צריכים לפתח בעצמנו ובסביבה שלנו וכמובן בבתי הספר.
אז מה זה לעזאזל אינטליגנציה מלאכותית?
ישנם הרבה סוגי אינטליגנציות שצצות סביבנו, ה-8 המפורסמות הם מהתיאוריה של גרדנר : לשונית; לוגית-מתמטית; מרחבית; מוזיקלית; גופנית-תנועתית; תוך אישית; בין אישית; נטורליסטית.
יש בתי ספר שמפתחים אינטליגנציות שונות בקרב ילדים, מאפשרים לכל ילד לפתח את הכוח המיוחד שלה ושלו ואפילו ביקרתי באחד כזה.
אבל לצד זאת יש עוד סוג אינטליגנציה שלא מופיעה אצל גרדנר ומדברים עליה רבות וזו האינטליגנציה המלאכותית:
"סרט מדע בדיוני שהופק..." סליחה... הגדרה לא נכונה של ויקיפדיה!
אז אינטליגנציה מלאכותית: "לגרום למכונה להתנהג בדרך שהייתה נחשבת לאינטליגנטית לו אדם התנהג כך".
טוב, אז מה הרעש סביב הסיפור הזה?
אז הרובוטים באמת משתלטים?
כן! תברחו על נפשותיכם!
סתם. לא באמת. תחזרו.
אבל ה-AI כבר מזמן הוא שיחת היום, מאפליקציות לניהול משימות כמו Any.do שבעזרת ה-AI יכולות לעזור לנו לסיים את המשימות ועד בתי ספר שמתיימרים להיבנות סביב הבינה המלאכותית.
אבל מה זה באמת אומר בחינוך?
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בתחום מערכות לניהול מידע, DATA, שמנסות לבנות מערכות למידה מותאמות אישית ללומד שיציגו לו את ההתקדמות שלו ויבנו לו את השלב הבא בסולם האישי שלו.
ועל כל זה אני אומר: קאט דה בולשיט!
וואו.. מה הבעיה שלך עם טכנולוגיה?
יצאו לאחרונה הרבה כתבות על נושא ה-AI ועל ביג-דאטה וכול אנשי החינוך ואתרי החינוך שאני מכיר ציטטו אותם ופרסמו אותם ואיזה "יופי העולם משתנה". אפילו ישנם כמה בתי ספר שמשתמשים בטכנולוגיות למידה לבנות תכנית אישית ואחד מבתי הספר האהובים עלי הוא AltSchool.
תשמעו.. מי שבאמת מכיר אותי, מכיר את AltSchool, יודע כמה אני אוהב את המודל שלהם, את השיטה שלהם, את הגישה שלהם ועוד ועוד. אני חקרתי אותם קדימה וגם אחורה, יצרתי קשר איתם וחוץ מלנסוע לשם עשיתי כמעט כל שביכולתי כדי ללמוד עליהם אבל גם שם הדגש הוא אנשים!
אני חושב שזה חשוב אבל אנחנו מפספסים הרבה דברים:
צריך להשקיע במחנכים– אנחנו מפספסים את המימד האנושי, בשעה 08:00 נסגרת הדלת בכיתה והם נשארים עם המורים שלהם ובסוף הם מחליטים מה קורה, צריך לתת במחנכים הללו אמון, להשקיע בהם, להבין שהם הנכס האמתי של החינוך והם מבלים את מירב הזמן עם הילדים שלנו.
להשקיע יותר זה גם לשלם יותר – אין ברירה. אנחנו משלמים למורים כמו שאנחנו משלמים ל... אני לא אצא טוב בשום השוואה שאני יגיד אז אני פשוט יאמר שאנחנו משלמים להם ממש מעט. בשביל למשוך אנשים טובים למערכת הזו צריכים לשלם להם הרבה, לתת להם אמון וזמן לעשות את העבודה שלהם ולא להעמיס עליהם בפיקוח מטורף.
להחליף מחברת במחשב נייד לא משנה כלום - כבר עשו אין ספור ניסויים ופיילוטים בארץ ובחו"ל שבהם נתנו למחנכים טכנולוגיה ואמרו להם: "בהצלחה". אבל בלי הדרכה נכונה, בלי מעטפת נכונה זה לא משנה דבר.
המורים צריכים לחיות טכנולוגיה – הדור שהוא היום סביב גילאי ה-30 ומעלה הוא דור שנקרא "מהגרים דיגיטליים", חלקנו מגיל צעיר יחסית עם טכנולוגיה אבל היא לא היתה נפוצה כמו שהיא היום ודור זה הוא דור של "ילידים טכנולוגיים". הם נולדו עם הסמארט פון ביד, עם וויז כעובדת חיים והם מבינים בזה יותר מאיתנו. המחנכים של היום צריכים גם לחיות טכנולוגיה, להכיר את הסכנות והיתרונות שלהם וצריך לדעת ללמד איך עובדים עם טכנולוגיה.
בשיטה הנוכחית מורה זה מקצוע ל-5 שנים מקסימום – דעה לא פופולרית אני מניח. אבל המציאות היא שאנשים בדור שלנו מחליפים מקצוע כל שנתיים בממוצע, למה מורה הוא מקצוע לכל החיים? זה אחד המקצועים המלחיצים, הקשים, העמוסים ושנדרשים להיות בהם הכי יצירתיים ובעלי אנרגיה ודווקא אלא צריכים להיות לכל החיים? ניסיתם פעם להרצות במשך 6 שעות רצוף 5 ימים בשבוע? זה קשה! אם נשנה קצת את הדרך אולי יצליחו להחזיק יותר זמן.
תנו לילדים לעשות מבחנים עם אינטרנט – צריך לשנות את מסגרת הזמנים והתכנים, דמיינו שאחרי 45 ד' עבודה שלכם היה צלצול והבוס היה אומר: "לארוז הכול מתחילים לעבוד על משהו אחר לגמרי..". לא הגיוני נכון? אז בואו נשנה את מסגרת הזמנים למסגרת נושמת יותר של שעתיים-שלוש ברצף שבא המורה "משחק" עם הזמן כפי שהוא מבין ומלמד דברים רלוונטיים בצורה של פרויקטים ובעיות שצריך לפתור ולא שאלות שאת התשובות אפילו הוא כבר שכח ובודק בספר כדי לבדוק.
ללמד כישורים ותכונות ולא רק מידע – מידע זה לא רלוונטי אנחנו כבר מבינים את זה, צריכים לפתח מיומנויות רכות של מודעות עצמית, מודעות חברתית, חשיבה יצירתית, עבודה צוות ולא רק שינון.
אם רק היינו משקיעים בחינוך כמו שאנחנו משקיעים בחזיות
זה היה שם של פוסט שלי מאפריל האחרון, כתבתי בו על השקעה של קרוב ל-15 מיליון שקל במיזם שמוצא חזיות לנשים אבל רק 7 מיליון השקיעו בפיילוט על בינה מלאכותית בחינוך.
מתפתחים לאחרונה צ'אלנג'ים בתחום הדאטה בחינוך ואפילו ייעצתי לאחרונה לאחד כזה שעדיין נחבא אל הכלים ויפרוץ בקרוב, כולם מנסים לעשות דברים טובים ולדחוף את החינוך לעבר הביג דאטה אבל גם שם זה נעשה בקטנה, פרס של 100,000 ₪, פרסים של 1,000,000 מיליון ₪ .
זה נשמע הרבה אבל זה כלום.. לצורך השוואה AltSchool מחזיקה את אנשי הפרסונליזציה המדהימים בעולם, מקס ונטילה מייסד החברה היה ראש תחום פרסונליזציה בגוגל, החברה גייסה מעל ל-130 מיליון $ והם עדיין לא הגיעו לחצי מהרמה שהם שואפים אליה.
חשוב להשקיע בבינה מלאכותית בחינוך, בטכנולוגיה בחינוך, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו וצריך להפסיק להתכחש אליו. אבל כל זה חייב לקרות יחד עם השקעה באנשים, יחד עם העלאת המשכורות של המורים, יחד עם העלאת הרף ללמוד הוראה או חינוך, כי לא תעזור לנו כל הטכנולוגיה בעולם אם לא יהיו לנו מורים מדהימים.
שורה תחתונה: צריך עוד הרבה כסף בחינוך, גם לאנשים וגם לטכנולוגיה.
איזה תענוג היה להם / איזק אסימוב
אי אפשר לסיים פוסט בנושא הזה מבלי להזכיר את אייזיק אסימוב ואת הסיפור המדהים שלו משנת 1951 "איזה תענוג היה להם". אסימוב הוא גדול סופרי המדע הבדיוני ודיבר על בינה מלאכותית לפני שאנשים החלו לחלום עליה.
בסיפורו הוא מגולל את השיח בן זוג ילדים בשנת 2,157 שבא לכל תלמיד יש מורה מכאני בבית שמתאים את הלמידה אישית לכל תלמיד, מורה עם בינה מלאכותית. מוכר לכם?
אני אתמצת את עיקרי הדברים ומזמין אתכם לקרוא את הסיפור המלאה בקישור:
טומי מצא ספר בעליית הגג שמדבר על לימודים, מארג'י וטומי מופתעים מהדבר הלא יעיל הזה שנקרא ספר: "איזה בזבוז, כשאתה גומר עם ספר אתה פשוט משליך אותו, אני משער. מסך הטלוויזיה שלנו היו עליו בוודאי מיליון ספרים והוא טוב בשביל עוד המון. אותו אני לא אשליך".
הם קוראים על כך שהיה מורה בן-אדם, היו הולכים לבית ספר ונפגשים עם עוד חברים, "האם מורה אדם יכול להיות מספיק חכם בשביל ללמד?" הם שואלים.
בזמן שהמורה המכאני מבזיק מידע על שברים מארג'י לא יכולה שלדמיין על בית הספר של סבא שלה, כל הילדים היו באים לחצר, יושבים יחד בכיתה, לומדים אותם דברים ויכולים לעזור אחד לשני.
"מארג'י הייתה מהרהרת באהבה שאהבו זאת בוודאי הילדים בימים ההם. היא הייתה מהרהרת בתענוג שהיה להם".
בריאות ואושר.
ניב
