שני דברים שעשיתי ואחד מהם אתם חייבים לעשות

לאחרונה קניתי שני דברים שאני מאוד מתרגש מהם, אלו שמכירים אותי היטב יודעים בדיוק כמה, את אחד מהם אני ממש ממליץ לכם לקנות ולפעול אותו.

הראשון – קניתי מכונת כתיבה! (לא חובה)

וואו איזה דבר מגניב זה.

גם אתם מתרגשים מזה? מבין אתכם..

זה לא ליופי, זו מכונת כתיבה בעברית שעובדת. מעבר לזה שהיא עובדת כמו שצריך הדבר הנוסף שמאוד התרגשתי ממנו היא העובדה שאפשר לכתוב בא גם באותיות קטנות וגם גדולות ואפשר לכתוב בא גם בשחור וגם באדום. טירוף!

אז למה מכונת כתיבה?

כמו שאתם מבינים אני מאוד אוהב לכתוב, לפני כמה שנים אפילו התחלתי ספר אבל הוא מחכה בהמתנה אבל רעיון אחר לספר כבר מתבשל והוא בשאיפה יצא בשנת תשע"ח (בלי הבטחות..). אבל לא בגלל זה קניתי מכונת כתיבה, קניתי אותה בגלל ה-State of mind שהיא מכניסה אותי כשאני כותב בא.

אז מה המשמעות של מכונת כתיבה:

1) לא צריך חשמל כי המכונה מכנית וכנראה שאפילו לא אצטרך להחליף את הדיו, בעבר שכתבו במכונות באופן יומי היו מחליפים דיו אחת לשנתיים (אין סיכוי שאני יגיע לזה).

2) לא מקבלים נוטיפיקציות של מיילים, פייסבוק ווטסאפ, בהנחה והשארתם את הטלפון רחוק ועל שקט.

3) צריך להשקיע הרבה חשיבה - בגדול, הכל חד-פעמי, ברגע שכתבתם אות דיי קשה לחזור אחורה ולתקן, האות או המילה כבר מודפסים על הדף. כמובן שיש טיפקס אבל זה לא מעט אנרגיה ועושה את הדף למכוער.

4) צריך לתכנן הכול, את רוחב העמוד, המרווחים בין השורות וברגע שהגעתם לקצה השורה המכונה עושה דינג! בדיוק כמו בסרטים, ואז לפעמים בשביל להשלים מילה צריך קצת לסטות וזה מבאס ולכנן צריך לתכנן.

בקיצור, זה בדיוק ההפך מהעבודה המודרנית שאנחנו רגילים שבא אפשר לרשום מה שרוצים, כל הזמן להיות מחוברים ולתקן כל טעות שיש בשנייה או מיד אחרי. לפעמים שאני מוצא טעות כתיב בפוסטים שלי, או יותר נכון אחד מכם מוצא טעות כתיב ומדווח לי כי אני גרוע בזה, אני נכנס לפוסט ומתקן ולא קרה כלום. במכונת כתיבה אין דבר כזה, כתבת אז כתבת ובמיוחד אם שלחת למישהו.. אבוד.

השני - קניתי שעון מעורר (את זה כן לעשות)

פחות מגניב ממכונת כתיבה, אני יודע.

אבל לפני כמה חודשים ראיתי הרצאת טד מרתקת שמדברת על סימני עצירה.

מה זה?

עוד רגע תדעו אני מבטיח, לפני זה קצת רקע.

משנת 2007 ועד 2017 הגדלנו משמעותית את זמן המסכים שלנו והקטנו את הזמן האישי שלנו, עוד נתון מעניין הוא שבזמן שאנחנו מבלים באפליקציות שונות כמו מדיה חברתית למיניה, אלו זמנים שאנחנו פחות מאושרים.

אני גם תופס את עצמי לפעמים, ברגעים שאני קצת מבואס או מוטרד בורח לבדוק מה קורה בפייסבוק או במייל, מצד אחד זה מגניב כי אני לומד מלא דברים במקומות האלה וכמובן שזה חלק מהעבודה שלי, מצד שני אני תופס את עצמי בורח ממה שמטריד אותי לאיזה "סם".

אחת הבעיות של האפליקציות השונות והרשתות החברתיות במיוחד הם שאין סמני עצירה. אלו סוג של סימן עבורנו לעצור שניה את מה שאנחנו עושים ולחשוב אולי הגיע הזמן לעבור למשהו אחר. לדוגמא בספר, מתישהו אנחנו מגיעים לסוף הפרק וזה סימן עצירה אם אנחנו רוצים להמשיך הלאה או לא. בסוף סדרה בטלוויזיה, היא נגמרת ונכון שיש עוד סדרות אחריה זה עדיין משהו שאנחנו יכולים לעצור ולחשוב לעבור הלאה. בפייסבוק אין סימני עצירה, אפשר לגלול ב-feed לנצח נצחים ולקבל עוד ועוד מידע.

אחי, גלשת לגמרי.. לא אמרת למה קנית שעון? [כי זה סימן עצירה שלי]

אהה נכון..

בגלל שאין סוף להודעות הווטסאפ, נוטיפיקציות בפייסבוק ומיילים אנחנו צריכים לעשות לעצמנו סימני עצירה.

עכשיו, אפשר להגיד "אני בלי פלאפון כל יום משעה 16:00 עד 18:00, אבל כל יום השעות הללו נראות לי אחרות, לפעמים אני במשרד, לפעמים אני מעביר סדנא ולפעמים (נדירות לצערי) אני בבית עם עמית.

אבל יש דברים מסוימים שתמיד חוזרים על עצמם כמו הכניסה לחניה בבית, זמן משחק עם עמית, ארוחת ערב או ללכת לישון ולקום בבוקר. אלו הם סימני העצירה שלי. אז אני ייתן כמה דוגמאות שלי ומוזמנים להעתיק בכיף:

בלי טלפון בחדר שינה – הטלפון הנייד שלי ושל דסי כמעט ולא נכנס לחדר שינה, רק שאנחנו חייבים לקום עם שעון מעורר בשעה מדויקת אנחנו מכניסים אותו. זה מכניס קרינה מיותרת ועוד הזדמנות קוראת להתמכרות שלי לטלפון הנייד. קניתי שעון מעורר וזהו, אין כניסה עם ניידים לחדר שינה, אני הולך לישון הוא בסלון על שקט, בלי רטט, שקט.

בלי שיחות ב-5 ד' האחרונות של הנסיעה – הנסיעה ברכב היא זמן מיותר, אם הייתי יכול לוותר עליה רוב הפעמים הייתי עושה את זה, לכן אני תמיד מנסה לנצל אותה לרוב לאחד משני דברים: שיחות טלפון או לשמוע פודקאסטים. לשמוע פודקאסטים זה נפלא ויחסית קל לעצור את זה כשמגיעים הביתה, שיחות טלפון זו בעיה יותר גדולה. לרוב שאני מתחיל שיחה ב-5 ד' לפני הבית אני לא מספיק לסיים אותה ואז קוראים אחד משני דברים: או שאני ממשיך להסתובב ברחוב באוטו רק בשביל לסיים את השיחה או שאני ממשיך אותה בבית. לא טוב. ב-5 ד' לפני הבית אני לא עושה שיחות, נכנס הביתה ושם את הטלפון על שקט וזה סימן העצירה הנוסף שלי.

טלפון על שקט שאני עם עמית – קל מאוד להתפתות לבדוק עוד מייל, עוד הודעה ועוד נוטיפיקציה, אבל כשאני עם עמית אני מרחיק מעצמי את הפיתויים, הזמן שלי איתו כל-כך מועט וקצר שאני לא יכול להרשות לעצמי את זה. אני שם את הטלפון על שקט ונגמר הסיפור.

טלפון על שקט ורחוק ממני בעבודה, פגישות וארוחות צהריים – כשאני באמת רוצה לעבוד ולהספיק משהו הטלפון לא לידי, גם עכשיו הוא לא לידי, אחרת הוא משיח את דעתי. אותו דבר שאני בפגישה עם לקוחות או בארוחה עם חברים, אני שם אותו על שקט, אם יש אופציה אז בתיק שאני לא ירגיש את הרטט וככה אני זוכה לשיחה עמוקה עם בני-אדם. זוכרים, זו המטרה של החיים הללו.

משתמשים ולא משתעבדים

אין לי שום דבר נגד טכנולוגיה, ההפך הוא הנכון, יש לי:

מחשב נייח.

מחשב נייד.

טאבלט מכובה במגירה (סורי רחל.. אני צריך להחזיר לך אותו..)

סמארטפון.

קינדל.

רמקול אלחוטי.

מחשב מחובר בכל טלוויזיה בבית.

אני ממש לא מפחד מטכנולוגיה ולא סולד ממנה, אני ממש אוהב אותה. אבל בדיוק בגלל הדברים האלו אני חושב שאנחנו צריכים לדעת גם לעצור, לנשום עמוק ולהתחבר למציאות. ידעתם שסטיב ג'ובס לא נתן לילדים שלו לשחק בטאבלט, למה? כי הוא הבין שכל מה שהוא מנסה לעשות לאחרים זה להתמכר לזה והוא ממש לא רצה שהילדים שלו יכנסו לסיטואציה הזו.

בשביל לאזן את עצמי יש לי:

מלא מחברות (אני מכור).

עטים שאני ממש אוהב ומשתמש ואפילו עט נובע.

מכונת כתיבה.

ספרייה עמוסה.

שעון חול.

שעון מעורר דיגיטלי (שלא מתחבר לאינטרנט או משמיע רדיו וכו' הוא רק שעון מעורר, וסטופר ושעון ומד טמפרטורה אבל זהו... אני נשבע).

אתם מבינים, הטכנולוגיה לא רעה, יש בא יתרונות מדהימים שאנחנו חייבים אותה עבורנו. אבל אנחנו חייבים להיות אלו ששולטים בא ולא הפוך. אנחנו צריכים להיות משתמשים ולא משתעבדים.

יש לכם עוד רעיונות לסימני עצירה? אני ממש רוצה לשמוע, בבקשה תרשמו לי בפרטי או בתגובות, אני רוצה לעשות פוסט של סימני עצירה עם מלא עצות שלכם!

[קלטתם? זה אדום, כמו במכונת כתיבה, פשוט אדיר]

בריאות ואושר!