לעשות צעד אחד קטן

גם השנה יהיה לכם קשה להשאיר את הילד בגן או בבית ספר, גם השנה יהיו שביתות אבל בדיוק זו הסיבה למה החדשנות צריכה להתחיל בנו, לעשות משהו אחד קטן בכל פעם

הרבה פעמים עברה בראשכם המחשבה של לעשות שינוי, לנסות משהו חדש, לפרוץ דרך.

"אני רוצה להתחיל לדבר אנגלית עם הילד שלי"

"אני רוצה לנסות משהו חדש בכיתה"

"אני רוצה להתחיל לכתוב ספר"

"אני רוצה להתחיל את הפרוייקט"

ומה הדבר הקטן הזה שאתם רוצים לעשות? מה הוא אותו פרוייקט או חלום שעומד בפניכם?

הרי לכל אחד מאיתנו יש כזה, חלקנו מגדירים לעצמנו יעדים, חלקנו מייצרים Vision Board ליד המיטה או תמונות בתוך הארון ותזכורות בטלפונים ישנם רעיונות בלי סוף כדי לשים את המטרה לנגד עינינו ולהצליח.

אבל בכל זאת.. הרבה פעמים החלום נשאר חלום, התמונה דוהה ואנחנו כבר לא רואים אותה, ה-Vision Board נגמר והמטרות שרשמנו לעצמנו בפתק/יומן/פלאפון נאבדו או נשחקו.

כי אנחנו שמים לעצמנו פעמים רבות מטרות ענקיות וזה אחלה. ולפעמים אנחנו מצליחים להגשים אותם וזה עוד יותר מעולה וכיף ומרגש. אבל לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים כדי להתחיל להתקדם לעבר החלום הזה הוא צעד אחד קטן.

אל תצאו בהצהרות בומבסטיות - מתחילים ב-10 ד'

עידן הוא גיסי ומורה לקפוארה, הוא תמיד אמר לי שכל פעם שהוא רוצה לנסות משהו חדש הוא מקדיש לזה את ה-10 דקות הראשונות של השיעור שלו ואז חוזר לדבר הרגיל.

לדוגמא פעם אחת הוא התמכר לריקודי סמבה ברזילאיים, הוא התחיל את השיעור, לפני החימום ולפני הכל ב-10 דקות של ריקוד סמבה פשוט, לימד כמה תנועות, סיבוב ותרגל עם החבר'ה ואז חזר לשיעור. זה היה מאוד כיף לתלמידים שקיבלו השראה ממשהו קצת אחר ולמדו עולם תוכן חדש. שיעור אחרי זה זה הפך לרבע שעה ואז זה נהיה קטע של תחילת השיעור, לפעמים גם שיעור שלם ופעמים רבות תראו במסיבות קפוארה מעגל של ריקודי סמבה וחבר'ה שהתחילו ללמוד את זה במקצועיות בנוסף לקפוארה ולגלות תחום חדש.

אותו דבר כשאנחנו מלמדים בכיתה או עם הילדים שלנו, עם העובדים או העמיתים שלנו במשרד או אפילו עם עצמנו. לא תמיד צריך להתחיל עם הצהרות בומבסטיות:

"מהיום כל שיעור יפתח ב-10 ד' דמיון מודרך"

או

"כל ישיבה תתחיל בכך שמישהו יספר שלושה דברים טובים שקרו לו השבוע"

אפשר להתחיל בקטנה: "בואו ננסה משהו חדש..." ותכניסו את החידוש שלכם.

אתם רוצים להתחיל לדבר עם הילד שלכם אנגלית, תשבו איתו ותתחיל, תתחילו בלהסביר לה או לו שיש בעולם שפות שונות, תדברו איתו ואולי תראו לו סרטון שיכול למשוך את תשומת הלב שלו. תקנו ספר מעניין שהוא ירצה להבין על מה מדובר תמשכו תשומת לב ועניין ואל תצאו בהצהרות בומבסטיות כי אתם לא תעמדו בהם במרבית המקרים וזה סתם חבל.

ה-1 בספטמבר 2017

גם השנה מערכת החינוך הולכת להשתנות מהקצה אל הקצה, גם השנה הכיתות יקטנו, המיצ"בים ישתפרו, המוטיבציה תעלה ושיטות ההוראה יהיו חדשניות. שכר המורים יעלה בעוד שקל ותשעים אגורות, נראה עוד שתי כתבות על פינלנד ו-3 בתי ספר בארץ שהם "אחרת". גם השנה ההורים יאבקו להביא עוד סייעת, להפסיק לשלם, לפתוח ביה"ס דמוקרטי או אנתרופוסופי או סביבתי. גם השנה יהיו שביתות וגם השנה התקציבים יגיעו למקומות הלא נכונים אבל יגידו לנו שאנחנו בדרך הנכונה ושזה תהליך ארוך ומערכת גדולה ומורכבת. גם השנה נשמע על עומס שיעורים, שיעורים לא רלוונטיים ומקצועות שצריך לבטל ואחרים שצריך להוסיף. גם השנה יתחילו מאות "פרחי הוראה" את דרכם ויסיימו כמה אחוזים פחות. גם השנה נשמע על האנשים מהצבא ומההיי-טק שעזבו את הכול ועברו להוראה כי זו שליחות וגם השנה אנחנו נסיים את השנה שחלקם המכובד יעברו לשליחות אחרת (אולי פיצה?).

גם השנה יתחילו שני מיליון תלמידים את המסגרות שלהם ויצאו לדרך חדשה, חלקם מתחילים מסע של 15 שנים (מרגע שחוק חינוך חובה חינם הוא מגיל 3 כבר צריך להשתמש במספר 15), חלקם כבר ממש בסוף אבל כולם רוצים ללמוד, להתפתח, ליהנות עם חברים וגם לעבוד קצת על המורים ולהרגיש מוגנים ואהובים.

אבל בסופו של יום.

הדלת נסגרת.

בפנים נשארים 30-40 תלמידים עם מורה אחת וזה מה שקובע.

כי חינוך עושים אנשים, לא מערכות, לא תקציבים ולא נעליים.

האמון שאנחנו ההורים ניתן במורים, האמון שאנחנו המורים ניתן בתלמידים וההזדמנות לא לוותר גם לא לעצמו, לחדש, לנסות את החלומות שלנו ולהגשים אותם כל פעם "בקטנה", 10 דקות בתחילת כל שיעור, בכל הזדמנות וה-10 ד' האלו יהפוך ל-20 ובסוף גם לשיעור שלם שהוא אחר. בלי תוספת תקציבים ובלי הצהרות.

לכל המורים, הורים ותלמידים, שתהיה שנת לימודים מוצלחת, מלאת השראה, חדשנות, אמונה עצמית, בריאות ואושר!