צומחים מיום הולדת ליום הולדת - דפוס חשיבה מצמיח ושאר ירקות
זה היה אחרי כיבוי הנרות, חלוקות העוגות וכבר הגענו לסוף ארוחת יום ההולדת שעמית החליט, מבלי הודעה מוקדמת, שהוא נעמד על הכיסא להגיד נאום תודה לכל האורחים!
זה אולי לא נשמע מיוחד במבט ראשון אבל בכל זאת זו רק יום הולדת 4...
שנייה, בוא נעשה קצת סדר. אני בכלל התכוונתי שנדבר על משהו אחר היום ולא יודע למה גלשתי ליום הולדת של עמית... רציתי לדבר על דפוס חשיבה מצמיח. רגע! אל תלכו לישון.. נשמע משעמם מאוד אבל זה לא. מבטיח לחזור קצת ליום הולדת אם תישארו.
הרבה הורים, מחנכים ואנשים חושבים שאם משבחים ילדים על האינטליגנציה שלהם, כלומר נאמר להם כל הזמן כמה הם חכמים זה יתרום לביטחון העצמי שלהם ולמוטיבציה שלהם ללמוד. בנוסף, הרבה חושבים שאינטליגנציה היא הגורם העיקרי להישגים בבית הספר ובכלל בחיים.
אז זהו.. שלא.
חוקרת מעניינת מאוד בשם קרול דואק (Carol Dweck) חקרה את הנושא לעומק, אני חקרתי את מה שהיא אמרה יחסית לעומק ולכן אני ייתן לכם את השורות התחתונות ואם תרצו אין זו הגדה אז תרגישו חופשי להעמיק יותר.
"לא כול אחד נולד איינשטיין.."
זה נכון.
אבל..
ילדים (ולדעתי גם מבוגרים) שמאמינים שהאינטליגנציה שלהם קבועה ולא ניתנת לשינוי הם בעלי דפוס חשיבה מקובע ויעסקו בעיקר בשאלה: "כמה אני חכם?" ויחפשו תמיד את קיצורי הדרך כדי להוכיח את זה ויברחו ממשימות שיוכיחו אחרת.
מכירים את צמד המילים: "הכול בראש"
אז דואק הראתה שאלו שמאמינים שאפשר לפתח יכולות באמצעות השקעת מאמץ מבינים שגם איינשטיין השקיעה שנים של מאמצים כדי להגיע לאן שהוא הגיע ולכן גם הם יכולים לפתח את האינטליגנציה שלהם.
סיכום ביניים: כל אחד יכול להיות איינשטיין? לא. אבל אם תשקיע הרבה מאמץ אז תגיע רחוק!
איך אתם משבחים את הילדים או התלמידים שלכם?
אתם יודעים מה, לא רק את הילדים או התלמידים, איך אתם משבחים את הסביבה שלכם? חברה טובה שהצליחה בראיון עבודה? חבר שהצליח במבחן בלימודים? מה אתם אומרים להם? האם התגובה הראשונית היא: "וואו אתה גאון!" או שזה בכיוון של "וואו, בטח השקעת מלא זמן ללמוד?!".
לא סתם אני שואל. תבדקו את עצמכם, מרבית הפעמים התגובות שלנו מאוד שטחיות ומקדשות את התוצאה הסופית ולא את הדרך. אני יודע כי גם אני כזה לפעמים אבל אני מנסה לשפר את עצמי בתחום הזה. ולא סתם, מסתבר שדואק עלתה על משהו... תמשיכו לקרוא..
אתה ממש חכם? או שהתאמצת?
אני? אני התאמצתי!
כדי לבדוק מה יותר כדי להגיד לילדים כדי לקדם אותם לקחה דואק קבוצה של ילדים ונתנה להם מלא בעיות לפתור.
אחרי הסדרה הראשונה של משימות את חלק מהתלמידים המורה שיבחה ב-"אתה ממש חכם אם הצלחת לפתור את המשימה הזו" וחלק מהילדים שיבחו ב-"רואים שהתאמצת כדי לפתור את המשימה הזו".
הבנתם את ההבדל? הראשונים קיבלו שבח על התוצאה הסופית, על החוכמה שלהם, משהו שטבוע בתוכם וכנראה לא יכול להשתנות (דיברנו על זה בהתחלה). אבל את האחרונים היא שיבחה על הדרך, על המאמץ שהם השקיעו, על החשיבה.
זה יכול להיראות כמו שטות אבל זה משמעותי, בואו אתן לכם עוד הזמנות לבחון את עצמכם:
בהינתן שתי משימות, במה תבחרו, במשימה קלה או קשה יותר?
ברור לי שזה תלוי מצב ובמה מדובר וביום בשבוע ושעה ביום וליקוי החמה, הירח ובזווית של הרצפה. אבל תזרמו רגע, לא תלוי בעבודה או בחיים שלכם, יש לפניכם חידה או תשחץ או סודוקו או פאזל, במה אתם בוחרים? בזה שהוא קצת קשה יותר או בקל? או בכלל אתם הולכים לישון? (זה שווה ערך לבחור בקל, כי לישון זה קל וגם כיף!).
זה באמת מחקר מרתק ואפשר לרשום ולדבר עליו שעות אבל אני יוותר לכם היום ואקח אתכם לסוף ואז יחזור ליום הולדת של עמית!
ילדים שמשבחים אותם על התוצאה הסופית והחוכמה נוטים לבחור משימות קלות יותר, לעסוק בלשמור על התואר שלהם: "חכמים", לשקר יותר על התוצאות שלהם והם פורשים יותר מהר.
לעומת זאת, ילדים שמשבחים אותם על המאמץ והדרך נוטים לבחור משימות מורכבות יותר, לעבוד קשה יותר ולאורך זמן רב יותר.
מסקנה: שבחו על המאמץ ולא התוצאה הסופית.
נחזור ליום הולדת - נותנים משוב מצמיח ועמית בן 4 נואם ל-20 איש
לפני שהגענו ליום הולדת היינו צריכים לנסוע להורים של דסי. בדרך שיחקנו משחק נחמד (מבוסס על הגרסה האנגלית I spy..) שבו כל פעם מישהו אחר באוטו צריך להגיד שהוא רואה חפץ בצבע ... והאחרים צריכים למצוא לאיזה חפץ הוא התכוון, זה משפר תשומת לב לפרטים!
עמית לקח פיקוד והתחיל לשאול אותנו:
"אני רואה משהו כתום"
"המנוף כתום" דסי ענתה.
"כל הכבוד אמא!"
הוא המשיך "עכשיו אני רואה משהו כחול"
"יש קצת כחול בשלט ממול" עניתי לו.
"יפה ששמת לב אבא, זה היה קשה"
המשחק הזה וגם "הנאום" שלו ביום הולדת ריגשו אותי מאוד כי הם הראו לי שאנחנו כהורים בדרך הנכונה. אנחנו עדיין לא שם אבל אנחנו בדרך!
אנחנו משתדלים ליישם את הגישה של דואק בבית, דואגים לעצור את עצמנו מהשבח המקבע: "אתה חכם" ומחפשים לתגמל על המאמץ וההשקעה "רואים שהתאמצת".
דואק דיברה בעיקר על שבחים אבל אני חושב שהדבר רלוונטי גם לביקורת, גם כשאני רוצה להגיד לעמית שהוא עשה משהו שאני פחות מרוצה ממנו כמו: לשרוק לכול האורחים שעה עם המשרוקית כדי שהם יהיו בשקט...
אני נמנע ממשפטים כמו: "תפסיק זה חופר". ומכוון למקום של: "זה לא נעים לנו, זה קשה לגרום לכולם להקשיב, אתה יכול להתחיל ומקסימום זו תהיה בעיה שלהם שהם לא יקשיבו".
הכיף שזה פועל מצויין!
לא תמיד.. לדוגמא ביום הולדת, אחרי שאמרתי לעמית את המשפט הזה באוזן הוא צעק לכל מי שהמשיך לדבר: "זו בעיה שלך" או "יש לך בעיה".
זה רחוק ממושלם אבל זה בכיוון.
בתאכלס..
אני מאמין שזה רלוונטי לא רק לילדים, גם אנחנו חוטאים פעמים רבות בלחשוב שאנחנו לא מסוגלים, שהאינטליגנציה שלנו מקובעת ולתת שבח או ביקורת ריקים מתוכן על התוצאה הסופית במקום לתת משהו עמוק יותר.
לא פחות חשוב מאיך אתם משבחים אחרים זה איך אתם משבחים ומבקרים את עצמכם. אני מאמין שהכול מתחיל ונגמר בדוגמה אישית, אם אתם מטפחים בעצמכם דפוס חשיבה מצמיח, מאמינים שאפשר להתפתח וצריך לקדש מאמץ ועבודה קשה אז זה יקרין גם לאחרים.
ומה נסגר עם הנאום של עמית? הוא נעמד כמה פעמים לדבר מול כולם מיוזמתו המלאה.
מי שמכיר אותי ידוע שזה לא הקטע שלי..
הוא אמר תודה לכולם שבאו, תודה על המתנות, אפילו שיבח מתנות ספציפיות מאנשים ספציפיים והכול כמובן תובלן ב"שקט", ו-"תקשיבו לי" והרבה שריקות של משרוקית. לא הפך אותי לפחות גאה על האומץ לעמוד מול כולם, על היכולת להכיר תודה על כך שהגיעו להיות איתו ביום הולדת וכמובן תודה על המתנות!
בריאות ואושר.
נ.ב.
אם זה עזר לכם, עורר קצת השראה או סתם גרם לחשוב תרשמו בתגובות. פחות אהבתם?
תרשמו לי הודעה אישית.
בכל מקרה אני מזמין אתכם למאחורי הקלעים, לקבל מיילים אישיים עם תוכן במיוחד בשבילכם וכמובן את הפוסטים - ניוזלטר.
