מדד הרמב"ס להתמודדות עם קשיים

אני מאמין שאחרי שתקראו ותלמדו את המדד הזה הוא ישפר לכם את התחושה לאורך השנה הקרובה.

 

כל הזמן יש לנו התחלות חדשות, בלימודים או בעבודה, בדירה חדשה או אפילו חוג חדש שלקחנו, אנחנו לא תמיד בטוחים איך הדברים יתגלגלו.. אני יוצא לדרך חדשה עם זוג שותפים חדשים ולכבוד זה רציתי לספר לכם על מדד הרמב"ס שכבר שנים רבים מלווה אותי ועזר לי בעיקר בתקופות הקשות.

 

התקופות קשות בחיים שלנו כוללות עליות, מורדות, הרגשות של עילוי שהכול מסתדר ותחושות של דאון שנראה ששום דבר טוב לא יכול לקרות. אחד הדברים שגיליתי לאורך השנים הוא מדד שבעבר קראתי לו: "מדד תחושת החניך", ככה הייתי מציג אותו בקרב חניכים בקורסים בצבא, אבל עם הזמן הוא התפתח להיות מדד שמסמל את התחושה שלנו בתהליכים או דרכים שאנחנו הולכים בהן לאורך כל החיים ולא רק בצבא, כמו לימודים או עבודה.

 

אז מה זה הרמב"ס?

ראשי תיבות של רמות באסה סבבה.

 

כמו שניתן לראות בתרשים, אנחנו מודדים את רמות הבאסה והסבבה של אדם לאורך זמן של התהליך, זה נכון לזמן של בין חודש ועד שנה. אחרי שנה התיאוריה שלי אומרת שזה ככל הנראה חוזר על עצמו עם שינוי קל מאדם לאדם.

 

 

אז מה קורה שם בדיוק?

 

(כמעט) בכל התחלה סבבה לנו – כמעט תמיד, בכל התחלה חדשה, בין אם זה קורס או עבודה חדשה אנחנו מתחילים שדי סבבה לנו, קצת מתרגשים, קצת חוששים אבל סך הכל סבבה, המצב הוא לא נודע אבל יש לנו הזדמנות להשפיע על המצב ועל איך תופסים אותנו. אנחנו יכולים לנסות להימנע מתקריות עבר שהיו לנו, מהרגשות לא טובות ועוד. דרך טובה להתכונן למצבים כאלה היא לבצע תחקיר שיעזור להתכונן.

 

מתחילים בהתחלה – שהגרף לא יבלבל אתכם, בראשית הצירים, איפה שאתם חושבים שאתם רואים את הספרה 0? אתם בעצמם רואים את האות ס' שמסמלת שסבבה לכם! וזה מה שאתם מרגישים בימים/שבועות הראשונים בדרך החדשה שאליה אתם יוצאים. זה יכול להיות מקום עבודה חדש, מקום לימודים חדש או אפילו שנת לימודים חדשה בבית ספר שאתם מלמדים או לומדים בו כבר שלוש שנים או מקום עבודה קיים וזו שנה חדשה!

 

רבע ראשון: אתם יודעים מה? סבבה! – ממש בהתחלה קצת קשה לנו אבל בדרך כלל עד הרבע הראשון של השנה או של התקופה אנחנו כבר מרגישים רמות גבוהות של סבבה, אנחנו פוגשים אנשים חדשים, אנחנו לומדים דברים חדשים ואנחנו במקום חדש ולרוב ממש סבבה.

 

אמצע הדרך: מדבר השגרה המשמימה– כבר נהיתה שגרה אבל היא לא שגרה כזו כיפית, אנחנו פעמים רבות מבואסים ממה שקורה, אנחנו רבים עם הסביבה שלנו, עדיין לא לגמרי יודעים איך להסתדר עם כולם וזה לא הכי כיף לנו. המזל שלנו שזה הולך להשתנות! (איך לעשות את זה? עד סוף הפוסט תדעו, אני מבטיח).

 

רבע שלישי: משגרה משמימה לשגרה מקדמת– חוזרים חזרה לרמות סבבה גבוהות "ווהו! "ממש כיף לנו, אבל למה זה? כי אומנם כבר יש שגרה אבל היא נהפכה מהשגרה המשמימה לשגרה המקדמת, אנחנו לומדים איך להסתדר עם הסביבה שלנו, אנחנו יודעים עם מי אפשר לדבר ולהסתדר ועם מי לא, איך הדברים עובדים, איך מפעילים את הידית של הדלת שכל הזמן נתקעת ומתי מחליפים קפה במטבחון. יש כאן שגרה ואנחנו שולטים בה.

 

בסוף מסיימים עם חיוך – אם התחלנו את הדרך ברמה של סבבה, אני חושב שאנחנו תמיד מסיימים תהליך או דרך ברמות של סבבה + 1 לפחות. למה? כי השגנו משהו, השגנו מטרה, לחלקנו המטרה הייתה לסיים מצטיינים את שנת הלימודים, חלקנו רצו להגיע להערכות סוף שנה ולנסות לקבל קידום, אולי זה היה לראות שהתלמידים שלנו מקבלים תעודה או עוברים את הבגרויות. וחלקנו? חלקנו סתם רצו לסיים את השנה כי כבר התחיל להימאס להם וגם זה בסדר, גם חלקנו רק רוצים שהשנה כבר תסתיים וגם זה בסדר.

 

 

אז למה זה חשוב?

כי בסופו של יום בני אדם חווים דברים באופן אינדיבידואלי, אנחנו חושבים שבגלל הרשות החברתיות והעובדה שאם העליתי תמונה עם הבת שלי וקיבלתי 70 לייקים יש קבוצה של אנשים שעכשיו יושבת ואוהבת אותי או אוהבת את התמונה שלי עם הבת שלי. למעשה, כל אחד מהאנשים הללו חווה את זה אישית, היא או הוא מחליטים אם זה מרגש אותם או לא, אם זה מעציב אותם או לא, אם זה מצחיק אותם או לא ואז הם פועלים לפעול, באופן אינדיבידואלי.

 

גם את הקשיים אני חווה באופן אישי, את הקושי בילד שני, את הקושי להקים עסק, להיות הורה ולהיות סטודנט במקביל, אני חווה באופן אישי גם אם יש עוד אנשים שחווים את זה במקביל אלי. עם זאת, עצם העובדה שאני יודע שכולם חווים את העליות והמורדות הללו קצת מנחמת, לדעת שלא רק אני שמרגיש קצת באסה אלא רוב האנשים.

 

שנית, לדעת שבכל סוף של ירידה יש גם עליה וזה חלק טבעי מהחיים גורם לרגעים הקשים להרגיש קצת יותר קלים כי אולי אפשר לראות קצת את האור בקצה המנהרה.

 

 

אז איך מתרוממים מהרגעים הקשים? תציעו את המיטה שלכם

במיוחד שאנחנו מבואסים, שאנחנו בחלק התחתון של הפרבולה ורמות הבאסה הן גבוהות מצאתי שהדבר הקשה ביותר הוא להתחיל משהו, לרשום את המילה הראשונה של הכתבה, לצאת מהדלת לריצה, לפתוח את העמוד הראשון בספר שצריך לקרוא. אבל מהרגע שהצלחתי לעשות את הדבר הראשון הזה, כמעט תמיד כל השאר רץ חופשי אז רק צריך להתחיל והשאר יתגלגל.

 

אחד הנאומים המשפיעים עלי בתקופה האחרונה היא של הגנרל וויליאם ה. מקראיוון והוא נותן דוגמא מצוינת למה צריך לעשות בכל בוקר בשביל לקבל את המוטיבציה הבסיסית להמשיך הלאה:

 

"אם אתם רוצים לשנות את העולם, תתחילו את היום בלסדר את המצעים במיטה שלכם. אם תסדרו את המיטה שלכם בכל בוקר, אתם תשלימו את המשימה הראשונה של היום, זה ייתן לכם תחושה קלה של גאווה, ויעודד אתכם לעשות עוד משימה, ועוד אחת, ועוד אחת. ועד סוף היום, המשימה האחת הזו שסיימתם תהפוך להיות משימות רבות שהושלמו. לסדר את המיטה שלכם גם יחזק את העובדה שהדברים הקטנים בחיים משנים, אם אתם לא יכולים לעשות את הדברים הנכונים כמו שצריך, לעולם לא תוכלו לעשות את הדברים הגדולים נכון. ואם במקרה, יהיה לכם יום אומלל, תחזרו הביתה למיטה מסודרת, מיטה שאתם סידרתם. ומיטה מסודרת נותנת לכם את העידוד שמחר יהיה יום טוב יותר."

 

אני לא יודע מה אתכם, ממחר כל בוקר המיטה מסודרת! 

 

 

 

Share on Facebook
Please reload

קריאה מומלצת בשבילך:

אמל"ק: מה המתכון לפיתוח מיומנויות? מה זו סקרנות? איך היא באה לידי ביטוי ב...

אמל"ק: מהזה בכלל מיומנוית? למה זה חשוב? מה אומר דוח שוק העבודה האחרון? ול...

זה לא ייאמן אבל השנה מגיעה לסופה.. 

איתה המחשבות, תעודות, תכנונים לחופש (ל...

במציאות של ימנו, בעומס המידע והמשימות אני כל הזמן מחפש דברים להיות יותראפ...

Please reload

ליצירת קשר לחצו כאן

© כל הזכויות שמורות לפרסונה, בנינו את האתר לבד אז תגנבו מאחרים..

מאז שנת 2017, כמו וויסקי טוב אנחנו משתבחים עם השנים ;)