מגמת לימוד חדשה: 5 יח"ל שלום
בחמישי האחרון עשיתי שיחה עם חבר טוב ואמרתי לו שבארץ לא מחנכים לשנאה. במחשבה שנייה היום. אני חושב שאולי אני חייב לו חצי התנצלות.
אבל אני מאמין שיש תקווה וזה תלוי רק בנו – מייצרים דפוס חשיבה לשלום.
בחמישי האחרון עשיתי שיחה עם חבר טוב ואמרתי לו: "בארץ לא מחנכים לשנאה".
הוא הסתכל אלי עם עיניים פעורות.
"באמת?"
"תסתובב קצת ברחובות, תראה שלטים שקוראים ל:
'מוות לערבים'.
'היזהרו מכלבים של חילוניים, מאלפים אותם לנשוך דתיים'.
'די להדתה – פתחו תחבורה ציבורית בשבת בבני-ברק'.
להמשיך?"
"אני לא עיוור". עניתי לו.
אני לא אומר שאין שנאה וכול ישראל צדיקים וגיבורים ושהכל מעולה. אבל אין חינוך סיסטמתי לאלימות ושנאה מצד "המערכת".
"ערבים נוהרים לקלפיות.." מוכר לך?
סיפרתי לו על רבין שסיפר כי נשאל על-ידי גנרל אמריקאי: "איך זה שאתם לא מטפחים שנאה בקרב הציבור שלכם? כשאנחנו נלחמנו בגרמנים יצרנו סרטוני תעמולה שהראנו את האויב הנאצי וקראנו להם 'ג'ריס' (Jerys), במלחמה הקרה לכולם קראנו 'קומי' (מהמילה קומוניסט) אבל איך אתם מצליחים להתמיד להילחם באויב מבלי לייצר תעמולה שכזו?" .
אני רק מסיים את המשפט ונזכר בנאום של רבין שנקרא: "אנחנו לא יודעים לשנוא" (ההשראה לשם הפוסט) שרבין נשא ביום ירושלים על גבעת התחמושת .
"חכה" אני אומר לו.
אני רץ לספריה, שולף את הספר המתאים ומצטט לו:
"הצנחנים שלחמו בקרב המר על הגבעה הזו, הצנחים שראו את חבריהם מרוסקי איברים, הצנחנים שדבקו במשימה, ועם שחר של ניצחון בכו על לוחמים שעל הגבעה הזו סיימו את חייהם הצעירים, פנו, עוד באותו בוקר, לערום גל אבנים כאן בגבעת התחמושת ולכתוב עליו: "כאן נהרגו חיילים ירדנים אמיצים".
אני באמת מרגיש ומאמין שאנחנו לא מטפחים באופן שיטתי דפוס וחשיבה לאלימות ולשנאה. אבל..
ספרי לימוד על שלום?
אין לנו ספרי לימוד שיש בהם sub-text שכולל שנאה ומלחמה באויב ומטפחת שנאה אבל אז מגיע הפיגוע המתועב בחלמיש ובאוויר עולים קולות של שנאה והסתה לאלימות בין אם היא בידי המדינה ובין אם היא בידי אנשים פרטיים. אז נכון שזה לא בספרי הלימוד אבל יש משהו במה שחבר שלי אמר, זה באוויר.
זה נכון שאין לנו ספרי לימוד שמדברים על שנאה, מלחמה ומשתמשים באנלוגיות מהמקום הזה. אבל למה שלא נהיה המדינה הראשונה שיש לה ספרי לימוד שיש בהם sub-text ואנלוגיות של שלום?
התחלתי לחפש
האמת שלא ידעתי בגלל שקראתי הרבה ספרי לימוד לאחרונה, זכרתי מהילדות שלי. התחלתי לחפש באינטרנט ומצאתי כמה דברים מעניינים, אחד מהם היא כתבה של הניורקר משנת 2015 על "ספרי לימוד לשלם בישראל ובגדה המערבית". הכותב נפגש עם כמה תלמידי תיכון משני הצדדים ושמע שלשני הצדדים אין אמפטיה רבה לצד השני.. "אנחנו הקורבנות בסיפור" ענו לו משני הצדדים כאשר שאל לדעתם.
מצאתי גם מחקר שנעשה בארה"ב שמשווה בין ספרי לימוד ישראליים לספרי לימוד פלסטינים בנושאי תרבות והיסטוריה ומנסה לבדוק אם יש ייצוג סביר של הצד הפלסטיני בספרים הישראליים ולהפך (המחקר שנוא על-ידי מערכת החינוך וגורמים רשמיים בארץ) ומצא שאין ממש ייצוג סביר.
בואו נפתח: מגמת שלום (5 יח"ל ), מתחילים בטיפוח דפוס חשיבה של אמפטיה
הפורום הכלכלי העולמי מציין אילו כישורים נדרשים למאה ה-21 שנדרשים לפתח בהקשר של אמפטיה ושלום: מודעות חברתית-תרבותית; הסתגלות; תקשורת ושיתופי פעולה בין יתר הכישורים הנדרשים.
במציאות שבא קצב השינויים הוא מהיר, מאבקים חברתיים מתחילים להיווצר סביב הגירה המונית לאירופה, סביב מים ושאר משאבים. פערים חברתיים מתחילים להיפתח אנחנו חייבים לטפח בעצמנו ובקרב הסביבה שלנו דפוס חשיבה של אמפטיה.
בהמשך לפוסט הקודם שלי שעסק בטיפוח דפוסי חשיבה, נתחיל בלפתח דפוסי חשיבה של שלום. אבל איך מלמדים ומייצרים דפוס חשיבה של שלום? מתחילים בטיפוח מיומנויות של אמפטיה, זכויות אדם ומיומנויות לפתרון סכסוכים.
אזהרה: לא צריך להפוך כל ריב של שני ילדים ל"קמפ דיויד בביה"ס X".
לא צריך להזנות את המושג שלום.... אבל יש שיטות להתמודד עם זה ולחנך ילדים.
שיטות שהם יותר טובות ממורה שמקשיבה לשני הצדדים ובסוף (בגלל היעדר כלי טוב יותר) פוסקת: "טוב... תתרחקו אחד מהשני ו... אני לוקחת לכם את הכדור שרבתם עליו".
יש מה ללמוד מבתי הספר הדמוקרטיים – הרשות ליישוב סכסוכים ומשמעת
נהוג לומר שבכל סיטואציה בין שני אנשים ישנם שלושה צדדים: מה שצד א' אומר, מה שצד ב' אומר ומה שקרה באמת שאותו אף פעם לא נדע..
אנחנו צריכים לטפח אמפתיה בקרב הילדים, שילמדו לראות סיטואציה מהעיניים של האחר, בתי הספר הדמוקרטיים מייצרים מנגנונים כאלה (דוגמא לחוקת ביה"ס דמוקרטי). תלמיד שחש שפגעו בו מילולית או פיזית יכול להגיש תלונה ל-"רשות ליישוב סכסוכים ומשמעת", זאת מורכבת מועדת גישור, ועדת משמעת, ועדת ערעורים וועדת חוקה.
מזכיר קצת את כנסת ישראל אני יודע..
אבל משיחות שיצא לי לבצע עם מורים בבתי ספר דמוקרטיים והורים שילדיהם למדו בהם אומרים שזה עובד, לא על כל שטות מגישים תלונה ומעודדים את הילדים לפתור את הבעיות בינם לבין עצמם אבל זהו הליך דמוקרטי שמנוהל על-ידי הילדים בפיקוח מורים ומאפשר להם ללמוד גישור ופתרון סכסוכים.
המנהל אמר – כל מי שמגיש עלי תלונה מקבל ארטיק
בביקור בביה"ס משעולים (עתלית) שביצעתי לפני כמה חודשים סיפר לי מנהל ביה"ס אריק מנדלבאום איך הוא מאמץ חלקים מהרוח הדמוקרטית בביה"ס שלו, ביה"ס ציבורי לחלוטין שהוא חלום, דוגמא ומופת לבתי ספר לדעתי.
"בהתחלה היה לי חשוב לעודד את כולם להגיש תלונות וגם נגדי, כפרס נתתי לכל מי שהגיש נגדי תלונה ארטיק רק על עצם הגשת התלונה והאומץ".
הוא מספר לי שכשלידנו שתי תלמידות בכיתה ב' שמאשרות את מה שאריק אומר עם הנהון ראש.
"זה היה בשביל להרגיל את כל המערכת, תלמידים ומורים כאחד שאפשר וצריך להגיש תלונות כשאנחנו מרגישים שמשהו נעשה לא כהלכה ואפילו כמה תלמידים זכו בתביעות נגדי".
למעשה התלמידות שהיו איתנו בחדר היו בגלל שאריק הפסיד במשפט רק שבוע שעבר.
"הגיע אלינו ביקור מבחוץ, אני לא זוכרת בדיוק על מה"
מספרת לי ילדה בכיתה ב' בלי להניד עף-עף.
"ואריק התחיל עם הבלבוליאריק שלו ולא הפסיק עד שלא נשאר לנו זמן בכלל וזה למרות שהוא הבטיח שנוכל להציג והתאמנו לזה מעל לשבועיים".
אריק מהנהן באישור עם ראש קצת שמוט אבל מבט גאה כי הוא מצליח בחינוך!
"בגלל זה אריק הבטיח לנו שבביקור הבא אנחנו מציגות ראשונות והוא לא יגנוב לנו את כל הזמן".
דפוס חשיבה של שלום, אמפטיה ופתרון סכסוכים מתחיל בנו
איך אנחנו חושבים, איך אנחנו מתייחסים לסכסוכים בסביבה שלנו, גדולים כקטנים.
ישנו פתגם יפה בפורטוגזית ובתרגום חופשי אומר:
"אני מוכן לתת שור כדי לא להיכנס לקרב"
אני מוכן אפילו למחול על כבודי כדי שלא יתחיל קרב רק כדי לחיות חיים בשלום.
לומדים גם על הנכבה? שאל אותי פעם מפקד שלי. כן!
וואי זו כותרת שהולכת לעצבן הרבה אנשים.
אבל אני בטוח שהם יתמודדו.
אני מצטרף לדבריו של שר החינוך לשעבר שי פירון שאמר שצריך ללמד על הנכבה יהודים וערבים בישראל, וצריך ללמד גם הנרטיב היהודי-ישראלי את הערבים. אי אפשר ש-20% מהציבור בישראל יסתובב עם סיפור אחד ו-80% לא יכיר אותו כלל..
כשלומדים על אמפטיה, כשלומדים על שלום צריך ללמוד את כל הצדדים.
אני לא אדם דתי אבל הפוסט הזה דורש לסיים בתפילה
"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן"
שלום, בריאות ואושר!
