אני מתבייש, אבל הנה דבר חדש שעשיתי

 

"אם אתה לא מתבייש במעט במוצר הראשוני שלך אז הוצאת אותו מאוחר מדי", (ריד הופמן, המייסד של לינדקאין).

 

המשפט הזה מהדהד לי בראש בכל פעם שאני עובד על משהו חדש והוא מתחיל "להתבשל" לכדי משהו שקרוב להיות דבר אמיתי שאפשר לתת אותו לאנשים להתחיל לעבוד איתו.

 

אני זוכר שזה קרה לי עם דף הפייסבוק הראשון שהקמתי, חינוך 3.0, שבועות המחשבה היתה לי בראש, חשבתי הרבה על מה אני יעשה שם, מה אני אכתוב ואיך אני אוציא את זה לפועל, ככה היה גם שהקמתי את האתר של חינוך 3.0 ואיתו הבלוג, כתבתי ואז מחקתי, הוספתי ושיניתי וזה כל פעם הלחיץ אותי מחדש עד שהתרגלתי לחוויית הכתיבה ועדיין, עדיין אני לפעמים קצת לא מרגיש בטוח לגבי מה שאני כותב.

 

עכשיו זה הכה בי חזרה עם הפודקאסט, הרעיון של ליצור פודקאסט נמצא אצלי כבר חודשים רבים, באוגוסט 2017 כבר הייתי בטוח שאני והלך לצאת עם זה לאוויר העולם, תכננתי מה אני יעשה, היה לי כבר את השם פרסונה בראש, אפילו הוצאתי את הכתבה על הפודקאסט לאוויר העולם אבל בסוף זה לא קרה, כאשר כל מני סיבות מרחפות מעל..

 

לפני כמה שבועות כבר הגעתי עם דרייב אחר, הבנתי שזה הדבר הנכון לעשות, שלא נכון לחכות, שצריך לצאת לדרך. הכנתי רשימת מרואיינים, החלטתי איפה אני הולך להקליט והתחלתי להכין כל מה שצריך, התחלתי להקליט והדברים התחילו לזרום יפה, החלטתי שאני מקליט כמה פרקים מראש כדי שאוכל לעמוד בהתחייבות שלי כלפי עצמי וכלפיכם להגיש פרק כל שבוע.

 

ואז.. הזקנה התפצלה לשתיים. לא באמת. ואז הגיע הזמן להוציא את הפרק, הכנתי את כל הדברים באינטרנט שצריך, למעשה זה כבר היה מוכן כמה ימים והרגשתי מובך, התביישתי, חלילה לא בגלל המרואיין המדהים מתן ראבד, לא במקרה ביקשתי ממנו שיבוא להיות המרואיין הראשון, אני מאמין בכל מאודי באיש ובעשייה של התכנית שהוא מוביל והוא נתן ראיון מדהים.

אז ממה התביישתי? מעצמי? אולי לא שאלתי שאלות מספיק טובות, אולי היה אפשר לעשות משהו טוב יותר עם יותר ערך למאזינים? אולי הייתי בכל זאת צריך לערוך את הפודקאסט ולא להשאיר אותו כשיחה רצופה? מלאה שאלות התחילו לרוץ לי בראש והבושה שטפה אותי עם עצמי.

 

נזכרתי מיד במשפט והחלטתי שאני לא מחכה עוד דקה אחת, אני לוקח את עצמי בידיים, אני מכין הכל, שולח ומעלה איפה שצריך וכך היה.

 

התגובות מדהימות, הרבה ממה שציפיתי וזו רק ההתחלה, היום (18/01/18) כבר יוצא פרק נוסף עם אריק מנדלבאום שהוא איש חינוך מדהים ומאז כבר הקלטתי עוד כמה פרקים ואני מרגיש את השיפור.

 

האם זה מושלם? לא.

האם זה מתקרב בכל פעם לשם? כן.

האם אי פעם זה יהיה מושלם? שאלה טובה!

 

אז פעם הבאה שאתם עובדים על משהו חדש ואתם קצת מתביישים בו, לא נורא, זה קורה לכולם, תצאו עם זה לאוויר העולם וזה יהיה מעולה!

 

בקשה אחרונה, אני ממש מקווה שהדברים האלו תורמים לכם ועוזרים לכם, אם כן, אני ממש אשמח לשמוע איך הפוסט הזה עזר לכם, איפה הוא פגש אתכם? האם גם אתם התמודדתם עם מקרה דומה?

 

חושבים שזה יכול לעזור לעוד מישהו? אשמח שתשתפו אותם.

 

בריאות ואושר!

 

Share on Facebook
Please reload

קריאה מומלצת בשבילך:

אמל"ק: מה המתכון לפיתוח מיומנויות? מה זו סקרנות? איך היא באה לידי ביטוי ב...

אמל"ק: מהזה בכלל מיומנוית? למה זה חשוב? מה אומר דוח שוק העבודה האחרון? ול...

זה לא ייאמן אבל השנה מגיעה לסופה.. 

איתה המחשבות, תעודות, תכנונים לחופש (ל...

במציאות של ימנו, בעומס המידע והמשימות אני כל הזמן מחפש דברים להיות יותראפ...

Please reload

ליצירת קשר לחצו כאן

© כל הזכויות שמורות לפרסונה, בנינו את האתר לבד אז תגנבו מאחרים..

מאז שנת 2017, כמו וויסקי טוב אנחנו משתבחים עם השנים ;)